(פססט..זו גרסת בטא לאתר.תכנים נוספים יועלו בקרוב!)
איך לא לנרמל את
מה שקורה לנו כחברה
בואו נעשה הסכמי
שלום פרטיים
משהו גדול יקום מהאבל הזה.
ואני רוצה להיות חלק מזה
זה רגע של אדם בינו לבין עצמו. של גאווה בדבר האישי שהוא הביא למרחב הציבורי
אנחנו נצא מזה.
השאלה איך
לגלות את המציאות המורכבת ולקבל עוד זוויות ראייה.
זו ההסכמה ההדדית להרכיב משהו ביחד. קודם על הקיר, ואז בקהילה
להיות חלק ממשהו גדול יותר.
אנחנו מרכיבים פה את עצמינו מחדש
מישהו יגיב אל זה.
מישהו יקבל השראה מזה
אני סיון.
ואני מצאתי את עצמי מאוד מוטרדת ב-28.10.23
זה היום שהכריזו שמחזירים בהדרגה את גני הילדים לפעילות, כי חייבים לחזור לשגרה.
אני זוכרת שאמרתי לעצמי ״אוי לא״.
בתור מי שהייתה לבד שלשה ילדים מתחת לגיל 8 ובעל לשעבר שגויס בצו 8 היו לי הרבה סיבות לשמוח.
לקבל סוף סוף את הזמן הפרטי שלי בחזרה. אבל יותר מכל הטרידה אותי הידיעה שמהר מאוד נחזור ליום יום, נשוב לאותם הטריקים הישנים ולאותם ההרגלים כשבעצם זהו מומנטום חד פעמי לשאול על עצמינו שאלות ולא להשלים עם המצב הנתון כגזירת גורל. להטיל ספק בריא. לא יכולתי לשאת את המחשבה שנפספס את הזמן הזה לבחינה מחודשת ופתיחת הסכמים בינינו לבין עצמינו.
פרקתי את המוטרדות שלי על הנייר, חיברתי לרעיון וויזואלי, ופניתי לגלריה ביפו שתארח את הקונספט.
ככה ׳מציאות מורכבת׳ יצאה אל העולם.
זו לא קבוצת תמיכה, זו לא סדנת לימיטד אדישן של חרבות ברזל עם כלים פרקטיים , זה לא פאנל עם ראשים מדברים וראשים מהנהנים. זה המקום בו אנחנו מחזירים את תחושת ההשפעה שלנו כאנשים פרטיים על המציאות הקולקטיבית ומרכיבים את החברה הישראלית יחד ובאופן מפוכח.